<h1>ספר החינוך מצוה תק"ל</h1>
<h2>דף מד:</h2>
שנצטוינו בעריפת עגלה בנחל איתן, פירוש איתן שמימיו שוטפין בחוזקה, וענין המצוה הוא כשנמצא בשדה או בדרך הרוג ולא נודע מי הכהו, וכמו שבא מפורש בכתוב, ועל זה נאמר [דברים כ"א] כי ימצא חלל וגומר עד גמר הפרשה, וזהו ענין עגלה ערופה הנזכר בגמרא [סוטה פרק תשיעי]. משרשי המצוה כדי שיתעורר לב כל העם בראותם את המעשה הגדול הזה אסיפת זקני העיר וגדוליה, ויקחו פרה שהיא בהמה גדולה וילכו באסיפה ובהמון שהכל חפצים לראות ענינים אלה אל מחוץ לעיר, ולקול עריפתה יחרדו כל השומעים ויתעורר רעיונם על הדבר, וכל היודע בדבר מיד יהמה לבבו ותעיר מחשבתו להגיד מה שהוא יודע לפני הזקנים, ומתוך כך יבערו הרעים והרוצחים מקרבם, ומלבד הידיעה יש תועלות רב במעשה הגדול הזה להראות ולפרסם בהמון פרסום גדול כי חפץ הזקנים ואנשי הדעת יהיה למצוא הרוצח לנקום ממנו נקמת הנרצח, וכן מצאתי להרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [מורה נבוכים פ"מ משלישי]. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סוטה מ"ה ע"ב] שירושלם אינה מביאה עגלה ערופה לפי שנאמר בזה באדמה אשר יי' אלהיך נותן לך, וירושלם לא נתחלקה לשבטים, וכן אם נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה גויים אין מביאין עגלה, שחזקה היא שהגויים הרגוהו. היו שם שתי עיירות אחת קרובה ואחת אינה קרובה אבל יש בה ריבוי אנשים יותר מן הקרובה הולכין אחר הרחוקה שיש בה רוב, שכן אמרו זכרונם לברכה בגמרא [ב"ב כ"ג ע"ב] רוב וקרוב הלך אחר הרוב, ואף על פי שרוב וקרוב שניהם דאורייתא, כלומר שהתורה תצוינו לחוש על הקרוב ועל הרוב, הרוב עדיף, ומהיכן מודדין מחוטמו של הרוג, ודין עריפתה שהוא בקופיץ מאחריה, ודין רחיצת הידים, ודין נמצא הגוף במקום אחד והראש במקום אחר, ודין מה שאמרו חלל ולא חנוק, באדמה ולא טמון בגל, נופל ולא תלוי באילן, בשדה ולא צף על פני המים, ויתר פרטיה מבוארים בפרק אחרון ממסכת סוטה. ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בזמן שהיא בישובה, וכן בעבר הירדן, וחיובה על הזכרים ויותר על גדולי העיר, וכענין שכתוב ולקחו זקני העיר ההיא, ומה שאמר הכתוב תחלה ויצאו זקניך ושופטיך על זקני ירושלים הוא מדבר, שכן אמרו זכרונם לברכה [סוטה מ"ד ע"ב] שחמשה זקנים של בית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין ומודדין, ועליהם מצות המדידה, ועל זקני העיר מצות העגלה ורחיצת הידים וקריאת אותם הכתובים שנאמר ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו, כלומר לא בא לידינו הנהרג ופטרנוהו בלא מזונות, ועינינו לא ראו אותו יוצא מעירנו ופטרנוהו בלא לוייה.
